סוף-סוף תורינו, פרופסור קרח עם פנים טובות יושב ממול מסביר לנו על התהליך. אני שומעת "בדיקות" ועוד "בדיקות" ועוד "בדיקות"  קרישיות יתר , בדיקות דם, אולטראסאונד …. מתחילים ב "אתם צריכים ללכת לאחות כאן בחדר ממול . לעשות בדיקות דם שיהיה לנו עם מה להתחיל. מיד אחר כך תצאו מכאן למכון האולטרסאונד כדי שנוכל לראות מה מצב הרחם שלך, אחר כך תחזרו לכאן ועל פי האולטרסאונד נחליט איזה ומהו מינון הכדורים שאת צריכה לקחת"… אז התחלנו במסלול. מכון האלטרסאונד. תורי הגיע. ש' (אשת האולטראסאונד) : "כנסי לכאן תתארגני" אני: "אני לא יכולה לבצע אולטרסאונט רגיל רק על הבטן" ש: "טוב, אז כנסי מכאן" חדר מלא מכשירים עולה על כל הכיסא , נשכבת לאחור. לב דופק מהר….! אחרי עשר דקות ש': "אני לא מצליחה לראות כלום, תמתיני, תשתי וכשהשלפוחית שלך תהיה מלאה תבואי שוב" יצאנו חיכיתי שעה, בזמן הזה 3 בקבוקי מים מצאו דרכם אל קירבי. אחרי שעה וחצי חזרתי אל ש', שוב נשכבת על המיטה וש' מתחילה לטייל לי על הבטן עם מכשיר האולטרסאונד, עוצרת, מקלידה. הלב דופק , אני לא מבינה מה קורה. ואז ש' אומרת בנחרצות "זהו ,תצאו ותאספו את התדפיס מהמדפסת". יוצאים עם התדפיס בידינו בחזרה אל המחלקה. האחות מכניסה את הדף לרופא . אנחנו בחוץ מחכים המתנה מורטת עצבים מלאת חוסר ודאות. מערכת כריזה קוראת את המספר שלנו בקול רישמי. נכנסים לרופא. פרופסור קרח עם פנים טובות מתחיל לרשום. שלושה מרשמים קבלתי. "להתחיל לקחת את הכדורים ולחזור בעוד עשרה ימים". אומר הפרופסור "שתי זריקות כל יום" מוסיף הפרופסור…