זהו, אני אחרי ההחזרה השניה עכשיו אני צריכה לנשוך שפתיים במשך 14 ימים מתוחים ומורטי עצבים , עד לבדיקת הדם שתגיד לי האם סוף סוף יש הריון או שאני לקראת עוד סיבוב.
הימים הבאים היו עבורי מתוחים , לא הצלחתי לחשוב על שום דבר מלבד מה תהיה התוצאה של ההחזרה, האם סוף סוף יש הריון או שגם הפעם לא הצלחתי?
כך עברו להם 14 יום , במהלכם המחשבות נודדות בן תקווה לייאוש, בין חיובי לבין שלילי. אם להודות על האמת הרשתי לעצמי לפנטז על הריון , כיוונתי לשם כל כך רציתי שזה יקרה . זו תחושה שקשה להסביר .
שקעתי בעבודה כדי להפיג קצת את המתח והמחשבות. מצאתי את עצמי יושבת שעות מול המחשב כדי שהזמן יעבור.
באותה תקופה הייתי בתהליך אימון אישי עם אישה מקסימה שעד היום עברו 11 שנה מאז בעיניי היא שינתה את חיי גרמה לי להבין דברים שלא הבנתי, לקבל פרופורציה ועוד הרבה .
ביקשתי ממנה שביום הארבעה עשר , היום בו אני צריכה לקבל תשובה, שנלך יחד לים, הרגשתי משוחרת במחיצתה רציתי שהיא תהיה לידי כאשר אני מקבלת את התשובה הים הוא המקום בוא אני מרגישה הכי בטוחה , מרשה לעצמי לשחרר את ההחזקה להתנתק מהתפקיד שנדבק לי במהלך השנים "לדאוג לכולם" (זה תפקיד שבשנים האחרונות אני מנסה וברוך ה' מצליחה, לאט אבל בטוח להניח אותו בצד).
קבענו ב10 , הלילה שלפני והיום התחברו לי לא הצלחתי להרדם מרוב התרגשות ומתח . חיכיתי שהבוקר יגיע, חיכיתי שהשעה 11 תגיע ושהטלפון יצלצל .
נפגשנו בים ישבנו והתחלנו באימון , אבל הראש שלי לא היה באימון הייתי דרוכה לקראת שיחת הטלפון , רציתי לשמוע את הקול של הרופאה כבר שתגיד כבר כן או לא?. כאבה לי הבטן, מצאתי את עצמי מסתכלת כל רגע על הטלפון . כמעט צועקת עליו שיצלצל כבר .
השעה הית כבר 10:45 חשבתי לעצמי עוד רבע שעה , עוד קצת סבלנות רק עוד קצת.
10:55 הרגשתי שאני עומדת להתעלף מרוב לחץ בראש אני חושבת שיצלצל כבר , כמה זמן זה כבר לוקח ? תחושה של בחילה עלתה בקירבי פתאום לא ידעתי מנוחה , כאב לי כשעמדתי, כאב לי כשישבתי לא מצאתי מנוחה.
מ. המקסימה הבחינה בלחץ שלי וניסתה בדרכה המיוחדת להרגיע להשרות רוגע ונחת .
ואז הטלפון שלי צילצל על הצג הופיעה כתובית מספר חסום ידעתי שמתקשרים מבית החולים. הידיים רעדו לי כאשר לחצתי על הכפתור כדי לענות.
מהעבר השני של הקו שמעתי את קולה של י .
י: רעות.
אני: כן.
י. מה שלומך ?
אני: בסדר? לעצמי חשבתי נו כבר שתגיד מה היא עכשיו מתעניית בשלומי?.
י. מזל טוב, יש הריון . תבואי בעוד יומיים לעשות בדיקת BETA נוספת, כדי שניראה שהBETA עולה כמו שצריך.
אני: בהלם. שואלת את י , את בטוחה?, באמת? , זו לא טעות?. ועוד המון שאלות דיברתי מהר וברצף הרגשתי איך האוויר בריאות ניגמר לי , איך העיניים מתמלאות בדמעות של אושר איך המילים ניגמרות לי . הרגשתי שאם אני לא מסיימת את השיחה שלי עם י. עכשיו אני פורצת בבכי.
הודתי לי ואמרתי לה נתראה בעוד יומיים. מ. הסתכלה עלי ואמרה נו מה אמרו?
אני: יש הריון
מ. שתקה לרגע ואז העלתה חיוך ענק של עושר , אני לא יכולה להסביר את התחושה המדהימה , התחושה שלמאמץ יש שכר . מאותו רגע ואילך לא הייתי שם הפלגתי במחשבות דמיינתי אותו איך הוא יראה ?, האם הוא יהיה דומה לי או לבעלי ? עוד ועוד מחשבות.
הייתי מאושרת . רציתי להתקשר לאמא שלי ז"ל .
ב12:00 ניפרדתי ממ, ונסעתי הביתה .
בעלי לא היה בבית, התקשרתי אליו בלי לחכות לשאול מה שלומך?
צעקתי לתוך השפורפרת יש הריון.
ורק אז הרשתי לדמעות לרדת והפעם שלא כהרגלי לא עצרתי בעדן . אני חושבת שעברה שעה או יותר עד שנרגעתי.
התקשרתי לאמא שלי ז"ל אמרתי אמא יש הריון היתה שתיקה קצרה כאילו שהיא לא הבינה מה אמרתי . כעבור כמה שניות היא צעקה יש וההתרגשות נשמעה בקולה .
באותו יום לא ידעתי מה לעשות עם עצמי לא יכולתי לחזור לעבודה . המחשבות התרוצצו לי בראש . מה עכשיו?, מה יהיה? האם אצליח להחזיק?, ועוד ועוד מחשבות.