בסוף חודש שביעי עברנו להורים שלי כי ההתנהלות היום יומית הפכה למורכבת הייתי שבוע בבית שבוע בבית חולים כי למלך שלי לא היתה סבלנות, הוא רוצה כבר לצאת לאוויר העולם .
חודש שמיני היה קשה כבר היה לי כבד אפילו אני נשברתי ועברתי להתנייד בעזרת כיסא. הבטן נעשתה כבדה לא יכולתי ללכת , הרגלים התנפחו .
את רוב הזמן בילתי במנוחה .
לא פשוט לגור אצל ההורים כשאת נשואה . אין יותר מידי פרטיות למרות שההורים מאוד משתדלים .
היה לי חם מאוד (למרות החורף מצאתי את עצמי מסתובבת עם חולצות קצרות במידה הרבה יותר גדולה ממדותי הרגילות , על הבגדים שלי לא היה מה לדבר (גם לא ביגדי ההריון .
ככה עבור חודש שמיני וחלק מחודש תשיעי .
בשבת (כיפור) הסתובבתי עם חיוך מאוזן לאוזן כי כולם צמים חוץ ממני .
ב20:00 נרדמתי על הספה בסלון אמא שלי ז"ל העירה אותי ועזרה לי לעבור לחדר השינה , לא זכרתי הרבה מאותו יום.
הלילה עבר שקט עד 05:00 לפנות בוקר התעוררתי כאשר אני מרגישה שכל המזרן רטוב תחתי, הערתי את ע. אמרתי לו שאני חושבת שירדו לי המים בשניה שנינו קפצנו מהמיטה וכל הדרך לנוחיות (פחות ממטר) כשאני מדדה והמים נוזלים .
סוף סוף הגעתי לנוחיות אני חושבת שמההלם שנינו התחלנו לצחוק ולא הצלחנו להרגע בין צחוק לצחוק אני מבקשת מע. שיאיר את אמא שלי ז"ל ויאמר לה שצריך לצאת לכיוון בית החולים, מהר ירדו לי המים .
ע. מאיר את אמא שלי ז"ל ואומר לה "ירדו המים חייבים לסוע מהר לבית החולים. אמא שלי מגיעה בריצה ורואה אותי יושבת והמים לא מפסיקים לרדת .
אחותי שמעה אותנו וירדה במהירות היא חשבה שקרה משהו כשסיפרנו לה שירדו המים היא החלה לבכות מלחץ (טבעי) .
לאחר מספר דקות שכולנו עומדים (יושבים במקרה שלי) אמא ז"ל אומרת "טוב רגע אני אתקלח", אני בתגובה " מה להתקלח המים לא מפסיקים לרדת " (רק רציתי להגיע לבית החולים).
סוף סוף יצאנו מהבית.