חודש שביעי יום שני לאשפוז

התעוררתי ב5 לקול האחות שברכה אותי בבוקר טוב, למדוד חום. עם חצי עין פתוחה הושטתי את היד לקחת את המד חום ואת היד השנייה הושטתי כדי שהאחות תשים עליה מד לחץ הדם .

אחרי הביקור הקצר כבר לא יכולתי לחזור לישון . ע. עוד ישן על הכורסה "הנוחה" ליד המיטה . לקחתי את הנייד והתחלתי לבהות בפייסבוק היה לי ממש משעמם . בשבע המחלקה התחילה להתעורר , החלפת משמרת הגיע לחדר שלי והתחילו לעשות לי חיים שכאלה "היא (אני) הגיעה עם צרים מוקדמים חודש שביעי בלי תסמינים מיוחדים דופק עובר תקין קיבלה שתי שקיות נוזלים במיון ועוד 2 כאן" זהו נגמר הפרק לעת עתה .

ע. התעורר ישר שאל אם אני רוצה לשתות עניתי שכן ואת הצעד הבא הוא כבר ידע לבד , לקח ארנק וירד לקפה פלפלת בקומה הראשונה להביא לי הפוך קטן וקורסון שוקולד .

בזמן שאני מחכה אמא ז"ל שלי התקשרה לבדוק אם הכל בסדר ומה אמרו הרופאים היא הודיעה לי שהיא מגיעה אחרי העבודה עם ארוחת צהריים .

ע. חזר שתיתי את הקפה כמו משהיא שלא ראתה שתייה מימיה כל לגימה היתה עולם ומלאו . שוב חזרתי לפייסבוק לבדוק מה התחדש מלפני פחות משעה .

ב8 וחצי בערך הביקור רופאים הגיע אליי. והנה מתחיל עוד פרק בסדרה חיים שכאלה רק הרבה יותר מפורט והרבה יתר חופר כי על כל משפט שיצא לרופאים מהפה היו לי בערך שלוש מאות שאלות בסוף הביקור יצאתי עם נזק "את צריכה לקבל זריקה להבשלת הראות" אמר אחד הרופאים ושוב אני התחלתי עם מבול של שאלות מה זה? למה זה טוב? חיוני? איפה מזריקים וכשהבנתי שמזלי לא שפר עלי ושהזריקה נעשית בישבן התחלתי לחשוב על מקומות חלופיים כי ידעתי שהספסטיות תכריע אותי .

עוד לא הספקתי להפנים את הבשורה בדבר הזריקה אחות חביבה נכנסה ובידה מזרק , לא הספקתי להגיד מילה והיא כבר "תסתובבי בבקשה".

אני: בעדינות.

אחות: על תפחדי לא תרגישי.

ואני רק מזה שהיא אמרה שלא ארגיש התחלתי להזיע

אני מרגישה את המחט מתקרבת ואת  השרירים בגוף נעשים קשים יותר ויותר

והינה זה דקירה (חשבתי שאני נגמרת)

חצי שעה אחרי זה, זה עוד כאב.

אבל מה לא עושים כדי להשאיר את העובר בפנים. בלי לזוז

עברו כמה שעות בהם ע. הפלאפון והפייסבוק אירחו לי חברה ואז הגיע ידידי המוניטור שוב חיברו אותי עוד 20 דקות בלי לזוז 20 דק' של בהייה בדף המוניטור וזקיפת אוזניים כדי לשמוע את הדופק/בעיטות של השובב הקטן..

אחרי 20 דקות +/- האחות הגיעה הסתכלה על דף המוניטור שמה חותמת, אני שאלתי נו מה קורה?

האחות: יותר טוב .

אמא הגיעה בצהריים, עם משלוח ארוחת צהריים האמת שהיית ממש רעבה אכלתי, ישבתי איתה קצת היה נחמד אחרי כמעט שעה אחותי ואבא שלי הגיעו ,

אבא שלי ישר התחיל עם השטויות הוא שיחק עם המיטה הגביהה את המיטה  הרגשתי שעוד שנייה אני עפה אל התקרה . כך עבר לו עוד אחר הצהריים

בערב הגיעה האחות לתת לי כדור להפסקת הצירים והודיעה לי שמחר אקבל עוד מנת זריקה .

ואני ממש "קפצתי מרוב אושר".