לידה

שניה לפני שירדנו לאוטו מהלחץ ומהרצון לוודא שהמלך שלי בסדר אכלתי קוביית שוקולד שעלתה לי בשעה המתנה  אמא ז"ל שמה שקיות על המושב הקידמי כדי שלא התלכלך מהמיים שלא הפסיקו לרדת. התחלנו בנסיעה כשהגנו ליציאה מהעיר הכביש היה חסום  בראש עברה בי המחשבה מה יהיה עכשיו אני עוד שניה בלידה . אמא ז"ל קראה את מחשבותי עצרה את הרכב באמצע הצומת ירדה מהרכב וניגשה אל השוטר . יכולתי לשמוע אותה אומרת (יותר נכון, כמעט צועקת ) בבקשה תן לי לעבור הבת שלי עוד שניה יולדת 

 השוטר לא אמר כלום הוא הזיז את המחסום אמא ז"ל חזרה לרכב והמשכנו בראש ספרתי את הקילומטרים עד שהגענו לבית החולים.

אמא גילגלה אותי לכיוון מיון יולדות .

פרוצדורה רגילה קבלה, מדבוקות והמתנה חיכינו אני לא יודעת כמה זמן עבר עד שקראו לי נכנסו לרופא הוא רצה לבדוק אותי אני בתגובה "אתה בטוח?, כולי רטובה. הוא הבין ואמר לי טוב תמתיני עד שיתפנה חדר ניתוח .

חיגינו מספיק זמן עד שקראו לי מבחינתי זה הרגיש נצח הייתי מודאגת . ואז קרו לי מאותו רגע הכל הלך מהר נכנסנו לחדר הכינו אותי לניתוח תוך דקות (כך זה הרגיש בתחושה שלי) שכבתי על האלונקה בדרך לחדר ניתוח.

כשהגעתי לחדר המתנה לפני חדר הניתוח .חיכתה לי שר המרדימה והתחילה לשאול אותי את השאלות שהייתי מורגלת להם "מחלות רקע?, תרופות קבועות? את בצום? " כשר שאלה את בצום? התלבטתי אם לספר לה על הקובייצ שוקולד שאכלתי שניה לפני שיצאנו לדרך  בסוף סיפרתי לה והיא אמרה שאני צריכה להמתין . כך מצאתי את עצמית שוכבת על האלונקה במשך שעה קלה .

סוף סוף הגיעה השעה ש"ר הגיע חיברה לי וונפלון . חיכיתי עעוד שתי דקות ואז הגיע א הסניטר, שכבר עבר איתי קילומטרג' לא מבוטל בכל השאיבות/החזרות
הוא ידע בדיוק מה לעשות לא הייתי צריכה להסביר .
אני: "מה נישמע?"
א: מעולה" (על פניו היה פרוס חיוך ענק , אני חושבת שהוא התרגש יותר ממני) 
א: מוכנה?

אני: כן (הרגשתי את הפרפריךם בבטן מתחילים לצוץ)[

א. גילגל את האלונקה לחדר ניתוח מספר 4 (החדר הקבועה שלי) 

בחדר נכחו אחות חדר ניתוח, מתאמתת שר המרדימה ודוקטור ר המנתח וכמובן א הסניטר שהיה צמוד אלי .

תוך שניות  עברתי אל שולחן הניתוחים.

מצד אחד שר עומדת מכינה את המזרק עם חומר ההרדמה . מהצד השני עומד א הסינטר מכין את מדבקות הAKG ונדביק אותן על הגוף שלי, מקבע את  הידיים שלי אל שולחן הניתוחים כדי שלא אפול .

ד"ר ר: מה נישמע?, את מוכנה? 
אני: כן.

מתאמת : מספר תעודת זהות בבקשה.

א: מדקלמת את תעודת הזות שלי.

מתאמת: את יודעת מה את הולכת לעבור היום? 

אני: כן , ניתוח קייסרי בהרדמה מלאה.

מתאמת: מצויין.

מייד אחרי התחקיר שעברתי ע"י המתראמת ד"ר ר פנה אלי יאללה מתחילים .

עוד לא הספקצי להוציא מילה מהפה  א הסניטר שם לי על הצוואר את מסיכת החממצן (במרחק מספיק שאנשום ולא אקיא.

מהצד השני ראית את שר מתקרבת עם המזרק אל הוונפלון שהיה תקועה לי ביד ימין .

תוך שניותץ הרגשתי מסוחררת ידעתי עוד שניה אני ארדם .

עברה בי תחושה שעוד שניה אני נופלת מהמיטה ביקשתי מא הסניטר שיתן לי יד  . לחציתי על היד שלא כל כך חזק (האמת שהרגשתי קצת לא נעים , לא רציתי להכאיב לו. אבל היו רגיל מהשאיבות, החזרות ומה לא) תוך דקה (אני חושבת) נרדמתי הספקתי לשמוע את ד"ר ר אומר תרגישי קצת לחץ לא הספקתי לענות וכבר הייתי שקועה בשינה עמוקה.

אני לא יודעת כמה זמן עבר עד שהתעוררתי בחדר ההתאוששות אחות חדר ההתעוששות הגיעה ושאלה אותי מה שלומך , אך את מרגישה? 

אני: בסדר קצת כואב 

אחות חדר ניתוח: הכל עבר בסדר יש לך בן מתןק הוא כרגע בתינוקיה בעלך לקח אותו .

אני: את יודעת כמה הוא שוקל ?

מה מצבו?

אחות חדר הניתוח: עוד מעט ד"ר יגיע ותוכלי לשאול אותו את כל השאלות.

אני: בסדר תודה

אחות חדר ניתוחף את רוצה משהו נגד כאבים ? 

אני: כן .

האחות נגשה לעמדת התרופות והוציאה כדור.

לקחתי את הכדור ושכבתי בשקט חושבת על המלך שלי שמחכה לי .

אחרי כ3 שעות שוחררתי מחדר ההתאוששות וא הסינטר גילגל את האלונקה אל עבר מחלקת יולדות א' .

הגענו הכניסו אותי לחדר עם עוד שתי יולדות . עברתי למיאה בעזרתו של א הסניטר .

ואז הוא אמר לי צילמתי לך את התינוק זה אצל אמא שלך .

הודתי לו ואמרתי אנחנו עוד ניפגש 

א ברור יאללה מזל טוב 

א יצא מהחדר לא הספקתי לנשום ע הגיע עם אמא שלי חאחותי ואבא שלי כולם הקיפו את המיטה שלי והתחילו לשאול אותי מיליון שאלות עניתי (האמת שלא עניין אותי כלום רציתי לראות אותו כבר).

אמא שלי ז"ל הראתה לי את התמונות שא הסינטר צילם . התרגשתי מאוד 

אחרי כמה שעות כולם הלכו חוץ מאמא שלי ז"ל וע שנישארו איתי . 

השפעת ההרדמה התחילה להתפוגג , התחלתי להרגיש כאבים (כמו סכין בבטן ) לא יכולתי לסבול את הכאב ביקשתי מהאחות כדור נגד כאבים קיבלתי הכאב נירגע ואז האחות אמרה "אני מבינה שביקשת כדור לייבוש חלב? אני: כן. 

אחות: את בטוחה את לא רוצה לנסות?

אני: לא:

אחות אולי בכל זאת (ואז קיבלתי הרצאה כמה חשובה ההנקה)

אני טוב אנסה בבוקר.

בערב שוב התחילו כאבים 

שוב ביקשתי כדור נגד כאבים , הלילהה היה קשה , כאב לי מאוד כמעט ולא הצלחתי לישון (אני ללא באמת יודעת אם זה שלא הצלחתי לישון , זה מהתרגשות או מהכאב)

למחרת העירו אותי ב 5:00 למדוד חום, דופק, לחץ דם. ב"ה הכל היה תקין .

האחות אמרה : "אחרי הביקור רופאים נוריד אותך לכיסא תשבי קצת " 

אני בסדר.

ב 8:00 אמא הגיעה כרגיל עם פינוקים, האמת שהייתי חסרת סבלנות כאב לי . חיכיתי לביקקור רופאים ומצד שניתי רציתי לראות אותו כבר, רציתי להחזיק אותו כבר 

בקשתי מע שיביא אותו מהתינוקיה . 

ע הלך להביא אותו כשחזר הסתכלתי עליו בשך שעה ארוכה היה לי קשה לי להאמין שהוא שלי . עם דמעות של אושר בעינייםם ביקשתי מאמא שתביא לי אותו.

לקחתי אותו מאמא שלי בעדינות הסתכלתי עליו מאושרת הוא היה רגוע מקסים עם מלא שיער .

כך ישבתי שהמלך שלי בזרועתי במשך שעה שלמה .

למחרת אחרי הביקור רופאים הגיעה יועצת הנקה .

ניסיתי להניק אבל כאב לי מאוד יחד עם הכאבים מהניתוח קייסרי . החלטתי לוותר על ההנקה וביקשתי כדור לייבוש חלב.

בצהריים הביאו אלי ראת הנסיך נשארתי איתו כל היום מבחינתי העולם עצר מלכת . לא עניין אותי שום דבר אחר חוץ ממנו .

אמא הגיע בצהריים עם משלוח של אוכל . 

אני חושבת שבלעתי את האוכל רק כדי לחזור ולקחת אותו אלי.

אמא Z"ל היתה מאושרת לראותי אותי ככה . לקראת אחר הצהריים ערב החלו שוב כאבים חזקים ביקשתי שיחזירו אותו לתינוקייה לא הייתי מסוגלת יותר שוב לילה קשה .

בוקר שלישי לאישפוז

שוב העירו אותי ב 5:00 הריטואל הקבוע . ב8:00 אמא הגיע שוב עם משלוח כבר ישבתי על הכורסה (לא יכולתי לשכב יותר). 

אמא אמר בוקר טוב מה נישמע?

אני: בסדר , היה לילה קשוח אבל יהיה בסדר.

אמא טוב , אני כבר באה 

אני : בסדר (ידעתי היא הולכת להביא את המלך .

כעבור מספר דקות אמא חוזרת כשהיא דוחפת את המיטה של המלך שלי.

נתתי לה לקחת אותו היא היתה מאושרת כל כך ידעתי שזה שיש לנו  ילד בשבילה זה עולךם ומלאו .

היה לי כיף לראות אותה ככה .

אחר כך אמא ניפרדה מאיתנו והודיעה אני אבוא שוב בצהריים

וכך נישארנו אני , ע והמלך שלנו .

סביב עשר הגיע אחות ואמררה לי שצריך להוציא את הקטטר (פחדתי מזה כי ידעת שהספסטיות תפריע) האחות היתה מקסימה לא הרגשתי זהו הקטטר בחוץ.

אחר כך ע החזיר את המלך לתינוקיה וכשחזר הודיעה לי עוד 3 שעות יביאו אותו אלינו להאכלה

בראש אני חושבת איך אני שורפת 3 שעות?

ביקשתי אישור מהאחיות במחלקה לרדת קצת למטה השארתי להם מ"ס נייד וביקשתי שאם צריך שיתקשרו .

ירדו למטה הייתי חייבת לנשום קצת אוויר ישבנו בחוץ  .

ואז אמרתי לע שחייבים  להסגר על שם למלך ביום ראשון ברית בעז"ה .

אני מאוד רציתי ינון ע פחות החלטנו לקרוא למלך שלנו ישי פרוש השם: י שם ה' , שי מתנה מצד שני ימשי הי אביו של דוד .

כעבור שעה +/- חזרנו למחלקה שרפנו עוד חשעה בין דיבורים ופייסבוק , קצת מחשב  עברה עוד שעה .

אוטו טו האכלה  התכוננתי ישבתי על הכורסה וחיכיתי .

כעבור עוד שעה קלה קראו לנו לבוא לקחת אותו ע הביא אותו והניח אותו עלי  .

האחות הביאה לי בקבור ובמשך שעה המלך שלי אכל וישן בו זמנית  ואני התענגתי על כל שניה שהוא היה עלי .

אחרי שסיימתי להאכיל נשארתי איתו על הידיים אני לא יודעת כמה זמן עבר אבל למי אכפת .

ביום הרביעי אותו הריטואל התעוררתי ב 5:00 ומשם רגיל , השתדלתי להיות עם המלך כמה שיותר הכאבים פחתו משמעותית אפילו בקשתי מע שיביא לי את הקבייךם ולאט לאט חזרתי ללכת (לא יכולתי לסבול את הכיסא).

כמות המבקרים היתה ענקית. אבל אני חיכיתי שד יגיע רציתי שיראה לאן הגעתי . ד הגיע בערב מהשניה שהוא הגיע מבחינתי כולם נעלמו ירדנו למטה ע נשאר עם האורחים הרבים 

ישבנו בקפה פלפלת וד אמר לי "אני גאה בך, את לביאה" 

מאותה שניה שהוא הוציא את המשפט מהפה ידעתי זהו עכשיו אפשר להמשיך.

את ד פגשתי כשהייתי בת 8 ילדה קיבוצניקית בכיתה ב . ד הגיע לקיבוץ שלנו במסגרת פרוייקט מתנדבים מארצות הברית שהגיעו לעושות שרות צבאי ואנחנו היינו עבורו משפחה מאמצת.
בשביל הוא היה ועדיין אח גדול והאוגן שלי .

כעבור שעה חזרנו חלק מהאורחים הלכו (האמת שרציתי לנוח כבר התעייפתי מאוד אבל לא היה לי נעים.

מאוחר יותר כבר היה שקט לילה ראשון שהצלחתי לישון כמו שצריך .

למחרת כבר הלכתי יותר עם הקביים והכאבים פחתו . הרופאים אמרו לי שאם הכל יהיה בסדר אז ביום שישי נשתחרר .

חיכיתי לזה כ"כ . היומיים שנותרו עברו כרגיל 
היום שישי הגיעה אחות ואמרה יאללה מורידים סיכות, נכנסתי ללחץ פחדתי מהכאב אבל יותר מהכל מהספסטיות.

האחות התקרבה עם הקטר ואני הרגשתי את הגוף מתכווץ לא יכולתי לאפשר לה לגעת בי. ביקשתי ממנה שתקרא לש האחות ממיון נשים .

ש הגיעה וישר בלי חוכמות לקחה את הקטר התקרבה . הרגשתי איך האוויר נגמר (אני חושבת שמרוב כוח שהפעלתי כדי שהגוף לא יזוז המיטה התחילה לזוז).

ש התחילה להוציא את הסיכות . אחת ועוד אחת וכך הלאה עד שהגיעה לסיכה מספר 20 , זהו נגמר אפשר לנשום .

הרגשתי שאני נקרעת מבפנים . המקום של הניתוח כאב לי מאוד אבל נשחתי שפתיים עליתי על הכיס שלי וחיכיתי שיסיימו לבדוק את המלך שלי ץ.

כעבור שעתיים סיימו ורופה ניכנס לחדר אמר יש לו קצת צהבת אבל היא תעבור (בראש אני חושבת מה יהיה יום ראשון ברית) זהוא לקחנו את המלך שמנו אותו בסלקל אני החזקתי את הסלקל וע הסיעה אותנו.

התחנה הבאה שלנו היתה מחלקת פוריות (הייתי חייבת להגיד תודה). נכנסנו כשהמך עלי ההתקרגשות של הצוות היתה כל כך גדולה הייתי כל כך מאושרת לא רק שיידעתי שנפצתי עוד מיתוס ובעיקר את עצמי אלא בגלל שהצלחתי לשנות דפוסי חשיבה . ידעתי שבפעם הבאה שאני או מישהו עם מוגבלות יגיע למחלקה היחס אליו יהיה אחרת .

אחרי שעה יצאנו משם והתגלגלנו למיון נשים ש כבר חיקתה לנו היא היתה מאושרת מאוד בשבילנו כל האחיות בואו לראות את המלך שלי (בשבילי זה המון) .

יצאנו משם לכיוון הרב.

ע ישבליד המלך אני מקדימה (כעאב לי מדי מכד לשבת מאחור).

הנסיעה עברה בסדר.

הגענו לביתם של אמא ז"ל ואבא שיבד לחיים ארוכים כשנכנסו אחותי קיבלה אותנו בהתרגשות . ישבתעי על הספה ולקחתי אותו אלי . הוא היה רגוע ושקט הרשתי לעצמי להיתמקר אליו ידעתי עכשיו זה רק אנחנווהוא .

המשך היום עבר בסדר ללא כאב כימעט בין האכלה להאכלה ניסיתי לנוח עוד הרגשתי חלשה .

בערב יהגיעו סבא וסבתא שלי משני הצדדים ישבנו אל השולחן ואני דאגתי שהמלך יהיה נוכח בזמן הקידוש .

כשאבא ברך על היין לקחיתי את המוצץ וטבלתי קצת ונתתי לו הוא ישן אבל אני הייתי מאושרת.