חודש שביעי

את הימים הבאים השתדלת לעבור כרגיל בית עבודה שגרת חיים . עד שבתחילת חודש שביעי אני לא בדיוק זוכרת איזה יום זה היה. התעוררתי ניסיתי להסתובב כדי לקום מהמיטה והרגשתי כאילו שמישו לחץ לי על המותן ולא מאפשר לי לקום ניסיתי שוב אבל הכאב הכריע אותי , ע הגיע שאל "מה קרה?" עניתי "אני לא יכולה לזוז , תבדוק באינטרנט מה זה יכול להיות בבקשה." ע ישר לקח את הנייד והחל לחפש בגוגל. כעבור פחות מדקה הוא אמר "יש לך צירים". אני בתגובה נכנסתי ללחץ ישר הרמתי טלפון לש החברה שלי אחות במיון נשים (השעה 7 בבוקר) .

אני: הי

ש: מה נישמע?

אני: יש לי כאבים חזקים במותן שמאל מה עושים?

ש: למיון עכשיו.

אני טוב תחכי לי ?

ש: כן.

ניתקתי . התארגנתי מהר התקשרנו להורים של ע אחותו הגיע ולקחה אותנו למיון .

הגענו למיון ש חיכתה לי והתחילה כרגיל לחץ דם חום שאלות שכבר הייתי רגילה אליהם .

אחר כך המתנו בחוץ אני על קוצים, הכאבים מתגברים הכל נראה לי זז לאט מידי .

אחרי חצי שעה נכנסנו לרופא אולטרסאונד

אני: מה קורה?

רופא: הכל בסדר הנה העובר יש תנועות יפות .

אני ו…?.

רופא? את הולכת למוניטור.

אני או קי .

עברתי לחדר בו מיטה ומכשיר מוניטור , ש חיברה אותי והמוניטור התחיל לרוץ לא ידעתי מה הקווים אומרים ש הסבירה לי שאלו תנועות העובר והצירים כל קפיצה היא ציר .

ואני בעיניים מודאגות רואה את המניטור קופץ מסתכלת על ע והראש מתחיל לרוץ : מה יהיה? , מה יהיה  אלד עכשיו ? יהיה לנו פג אימאל'ה עוד ועוד מחשבות. בין המחשבות אני רואה את ש נכנסת ובידה שקית נוזלים וונפלון (מחט לאינפוזיה) ועמוד .

כידוע כדי להרכיב לי אינפוזיה צריך צבא שלם כדי להשיח לי את הדעת כי אני נורא נלחצת מזה .

אבל ש כבר מיומנת ויודעת איך להשיח לי את הדעת כדי לדקור אותי ולהרכיב לי אינפוזיה.

אחרי שש' סיימה את ההרכבה ביקשתי ממנה שתגביר את קצב הטפטוף כי מניסיוני ידעתי שבקצב איטי אני יכולה לבלות שם שעות רבות .

אחרי שעה של שכיבה נגמרה לה השקית הראשונה , כבר ראיתי את ש' בפתח החדר עם השקית השנייה .

ידעתי עוד שעה שכיבה ומוניטור לאחר מכן .

וכך היה השקית השנייה הסתיימה ש' חיברה אותי למוניטור שוב המוניטור קופץ . אז כבר ידעתי שהיום הביתה אני לא חוזרת. יאללה תיק עם ציוד משלוחי אוכל מהבית (אני לא נוגעת באוכל של בית חולים, גם עם השף עם הכי הרבה כוכבי מישלן בישל אותו. (סריטה)

כשהמוניטור סיים חזרתי אל הרופא, הוא הסתכל על דף המוניטור ונחשו מה קיבלתי לילה מתנה בבילינסון על חשבון קופת חולים כללית.

למזלי הפעם הליך האשפוז היה מהיר מרוב שאנחנו כבר רגילים. ע רץ להוציא מדבקות צהובות במקום הוורדות . אני המתנתי שיביאו לי צמיד לבן כיאה למחלקת הריון בסיכון . בינתיים לא בזבזתי זמן בקשתי מש' שתבוא מידי פעם לבדוק מה איתי .

עלינו למחלקה השעה היתה 15:00 (איזה בעסה פספסתי סרביס צהריים, מה אני יעשה?) . הגעתי למחלקה חיכיתי כמה דקות לחדר שלי . הייתי עייפה כבר מכל היום הזה עברתי למיטה וניסיתי לישון .

בערב ע קפץ להביא לי ולו אוכל ובגדים ואיך לו גם מטענים ומחשב כדי שאני לא אתפס על הקירות. בערב ראינו קצת טלויזיה ונרדמתי.