מסתכלת לחיים בעיניים

סוף-סוף תורינו, פרופסור קרח עם פנים טובות יושב ממול מסביר לנו על התהליך. אני שומעת "בדיקות" ועוד "בדיקות" ועוד "בדיקות"  קרישיות יתר , בדיקות דם,

זהו היום הגדול, הגיע התייצבנו במחלקה מתוחים לא כל כך יודעים מה הולך לקרות. הגענו, מזכירות המחלקה י. הוציאה לנו או יותר נכון לי מדבקות

השאיבה עברה בשלום , מספר הביציות שנשאבו היה גדול יחסית. חזרנו הביתה עם ציפיה ענקית ומתח הולך וגובר . ישבתי בבית לא יכולתי לתפקד הרגשתי

סיבוב שני – יוצאים לדרך אחרי שסיימתי לרחם על עצמי, והחלטתי לנסות שוב , הייתי נחושה ומלאת ציפייה להתחיל. זה היה בשעות אחר הצהריים ישבתי

אחרי שקיבלתי תשובה חיובית, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. יחד עם זאת לא ידעתי מה זה אומר מבחינתי ואיך אני צריכה להתנהג בכלל ובפרט

את הימים הבאים השתדלת לעבור כרגיל בית עבודה שגרת חיים . עד שבתחילת חודש שביעי אני לא בדיוק זוכרת איזה יום זה היה. התעוררתי ניסיתי